רִבִּי אוֹמֵר נִיסָן לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו וְהָא תַנִּינָן אִם בָּא חוֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ. אִם בָּא לֹא בָּא. רַב אָמַר תִּשְׁרֵי לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו וְהָא תַנִּינָן אִם הָיָה חוֹדֶשׁ מְעוּבָּר. אִם הָיָה לֹא הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
והתנינן במתני' אם היה חדש מעובר. ומשני אם היה אבל באמת לא היה שלא נזדמן להיות כך:
גמ' רבי אמר ניסן לא נתעבר מימיו. לא הוקבע ר''ח ניסן מעולם ביום ל''א לפי שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר הוא:
והא תנינן אם בא החדש בזמנו. עקרא דהאי מילתא בתוספתא (בפ''ק דר''ה) היא שנוייה ניסן ר''ה למלכים וכו' ולתרומת שקלים וכו' כיצד לתרומת שקלים כל קרבנות צבור קרבין בא' בניסן אם בא חדש בזמנו קריבין מן החדשה ואם לאו קריבין מן הישנה וכעין דתנן נמי (בפ''ד דשקלים) מותר הקטורת וכו' אם בא החדש בזמנו וכו' וקס''ד דה''ק אם בא החדש בזמנו כלומר שלא בא תרומה חדשה אלא עד זמנו שהוא יום שלשים קריבין למחר מן החדשה והיינו שעל כרחם היו צריכין לעבר החודש ולקבוע ר''ח ניסן ביום ל''א כדי שיקריבו תמיד של שחר וכן הקטורת באחד בניסן מתרומה חדשה ואם לאו שעדיין לא בא החדשה קריבין מן הישנה לפי שא''א בענין אחר ושמעינן מיהת דלפעמים קובעין ר''ח ניסן ביום ל''א ומשני אם בא קאמר אבל באמת לא בא שלא נזדמן להיות כך לפי שהיו מקדימין להביא שקליהם דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים ומעולם לא נתאחר מלבוא עד שיהיה זמנו לשיצטרכו לעבר משום כך כדי להקריב מן החדש. וגרסי' להא בפ''ק דר''ה ובפ''ו דנדרים ובפ''ק דסנהדרין:
תשרי לא נתעבר מימיו. מעולם לא הוקבע ביום ל''א לפי שאלול לעולם חסר הוא:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּגִין חֲרִישָׁה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּגִין בִּנְייָן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת מֵאֵילֶיהָ. מַה רִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי יוּדָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת וּשֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. 28b וְלֹא רִבִּי יוֹסֵי כְרִבִּי יוּדָה אַף עַל גַּו דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר אֵין דֶּרֶךְ הַשּׁוּלְחָנִי לִהְיוֹת נוֹתֵן אִיסָּר עַד שֶׁיִּטּוֹל דֵּינָר מוֹדֶה הוּא בִּשְׂכַר שָׂכִיר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּסוֹף.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוחנן אמר בגין חרישה. אדברי ר' יוסי דמתני' קאי דאמר כל מלאכה שהיא פוסקת משמטת וקאמר ר' יוחנן דכוונת ר' יוסי בשביל חרישה כלומר בשביל המלאכה שבשדה כגון חרישה וכיוצא בה שפוסקת בשביעית ומכיון דאין מלאכה זו נוהגת בשביעית אין דרכו של השכיר להמתין עד אחר השביעית מה שחייב לו מקודם ונעשה כמלוה על בעה''ב ומשמטת ור''ל אמר לאו דוקא מלאכה שבשדות קאמר אלא בגין בניין. כלומר אפילו שכרו לעשות לו איזה בנין ונגמר הבנין מקודם שביעית הוי כמלוה ומשמטת ומפרש ואזיל דלדעתי' דר' יוחנן משום דדייק ליה דקתני מלאכה שהיא פוסקת בשביעית דמשמע מחמת השביעית היא פוסקת וזהו מלאכה שבשדה דאילו מלאכת הבנין אינה אסורה בשביעית ולדעתיה דר''ל לאו שפוסקת מחמת שביעית קאמר אלא מלאכה שהיא פוסקת מאליה כלומר שכלתה מלאכת הבנין שלו נגמרה ופסקה בשביעית:
מה ר' יוסי כר' יודה דר' יוסי אמר כל מלאכה וכו' כצ''ל. והכתוב בספרי הדפוס דר' יודא אמר טעות הוא ודברי ר' יודה מייתי ליה לקמיה דאמר (בפ''ז דשבועות בהלכה ז') גבי אמר לשלחני תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר ליה תן לי את הדינר וא''ל נתתיו לך ונתתו באנפלי ישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את המעות וא''ל נתתים לך והשלכת לתוך כיסך ישבע השלחני ר' יהודה אומר אין דרך השלחני להיות נותן איסר עד שיטול דינרו ושואל הש''ס מה אי נימא דר''י דמתני' כר' יודה דהתם ס''ל דקס''ד דדינא דהכא דמי לדהתם דכמו שאין מדרך השלחני להמתין על הדינר ואינו נותן המעות עד שיטול את הדינר מקודם ה''נ בשכיר כן שאין דרכו להמתין בשכרו אחר שפסקה המלאכה ואע''פ שיש לו עוד לעשות בכעין מלאכה זו אחר שתעבור השביעית ומש''ה הוי כמלוה על הבעה''ב ומשמטת:
ולא ר' יוסי כר' יודה. ודחי לה דלא היא דדברי ר' יוסי לא אזלי כר' יודה ולא ר' יודה כר' יוסי דשאני התם דאע''ג דר' יודה אמר אין דרך השלחני וכו' משום דאין דרכו להקדים את המעות עד שיטול בתחלה את הדינר אבל הכא מודה הוא ר' יודה לרבנן בשכר שכיר שאינו אלא בסוף דשכירות אינה משתלמת אלא בסופה וכיון שהוא יתעסק עוד במלאכה זו אלא שעכשו היא שפסקה אינה נעשית כמלוה בשביעית ואינו משמט:
וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְּאוּשָׁה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָמַד רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן בְּיַבְנֶה. בַּיּוֹם הַשֵׁנִי עָבַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אָמַר כְדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כֵּן הָיִינוּ נוֹהֲגִין בְּיַבְנֶה. וְהָתַנֵּי קִידְּשׁוּהוּ בָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אוֹתָהּ שָׁנָה נִתְקַלְקְלָה מַה בֵּין הָרִאשׁוֹן וּמַה בֵין הַשֵּׁנִי. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וְשָׁנָה שְׁנִייָה. וְהָתַנֵּי יוֹם רִאשׁוֹן יוֹם הַשֵּׁנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
מה בין הראשון וכו'. שינויא אחרינא הוא כלומר ואי בעית אימא דמה בראשון ובשני דקאמר כדאמר ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שניה וליום השני בשנה הבאה הוא דהוה ודחי לה הש''ס והתני ביום הראשון וביום השני אלמא דבשנה אחת הוא דהוה אלא מחוורתא כדר' זעירא:
אותה השנה נתקלקלה. אירע להם איזה קלקול וטעות בחשבון ומחמת טעות עשו שני ימים:
והתני קדשוהו בראשון ובשני. כלומר הא מיהת שמעינן מברייתא זו דעשו שני ימים ר''ה וקשיא לרב:
אמר כר' יוחנן בן נורי. דקאמר התם כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע כדברי ר''ע דאמר כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע:
וכשקידשו את השנה באושא. תוספתא היא (בפ''ד דר''ה) ופריך לקמיה. מהא אדאמר רב תשרי לא נתעבר מימיו:
קִדְּשׁוּהוּ קוֹדֶם לִזְמַנּוֹ אוֹ אַחַר עִיבּוּרוֹ יוֹם אֶחָד יָכוֹל יְהֵא מְעוּבָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם אַתֶּם אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ אֵין אֵלֶּה מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם לְאַחַר עִיבּוּרוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. וּמְנַיִין שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הַגָּלִיּוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ וַעֲדַיִין לֹא הַגִּיעוּ תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מוֹעֲדָי. עֲשֵׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָן כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהֵן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְהַר פְּרָת.
Pnei Moshe (non traduit)
והן שהגיעו לנהר פרת. דוקא אם נשמע שכבר הגיעו לגבול א''י:
על הגליות שיצאו. בני הגולה שיצאו לעלות לרגל ואינם יכולין להגיע למקומן ולעשות הפסח בזמנו:
ת''ל אותם. אותם אלה הן מועדי אשר תקראו אותם במועדם בזמנם ואין אלה שלא קראו בזמנם מועדי:
קידשוהו קודם זמנו וכו'. כדמפרש לקמיה קודם לזמנו ביום כ''ט לאחר עיבורו ביום ל''ב ואע''פ שקידשוהו ליום זמנו או עיברוהו ליום העיבור שהוא יום ל' יכול יהא מקודש שא''צ עוד לקדשו או אם עברוהו יהא מעובר:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי קִידְּשׁוּהוּ וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הָעֵדִים זוֹמְמִין הֲרֵי זֶה מְקוּדָּשׁ. קָם רִבִּי יוֹסָה עִם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. אָמַר לֵיהּ אַתְּ שָׁמַעַת מִן אָבוּךְ הָדָא מִילְתָא אָמַר לֵיהּ כֵּן. רִבִּי אַבָּא אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין מְדַקְדְקִין בְּעֵידֵי הַחוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אין מדקדקין בעדות החודש. שאע''פ שהטעו את הב''ד ה''ז מקודש דכתיב אתם אפי' מוטעין:
ואח''כ נמצאו העדים זוממין. אלו שהעידו שראו את החדש ביום הזה במקום פלוני ובאו אחרים ואמרו להן עמנו הייתם:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי יוּדָה הִיא וְרָאוּי לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְהָתַנֵּי הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִילְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי יוּדָה הִיא וְרָאוּי הוּא לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. כַּיי דָּמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְתוֹבְעוֹ כְּמִי שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ כְּמִי שֶהוּא רָאוּי לִיתֵּן לוֹ מָעוֹת. וְכָאן הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לִיתֵּן לוֹ וְלֹא נָתַן נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה מִלְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר אלעזר דר' יודה היא וכו'. על המתני' קאי ומפורש זה בהלכה דלעיל עד נעשית ראשונה מלוה:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תַשְׁמִטֶּנָּה שְׁבִיעִית אֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְהָתַנִּינָן בֵּין נוֹתְנִין מִיכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם בֵּין נוֹתְנִין מִיכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים. וְיֵשׁ עֶשֶׂר שָׁנִים בְּלֹא שְׁמִיטָּה. אָמַר רַב הוּנָא אִתְפַּלְּגוּן רַב נַחְמָן בֶּן יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת חַד אָמַר בְּמַלְוֶה עַל הַמַּשְכּוֹן. וְחָרָנָה אָמַר בְּכוֹתֵב לֹו פְּרוֹזְבּוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
איתפלגון. פליגי בה ר''נ ורב ששת לאוקמי מתני' דלא תקשי לרב חד אמר דמתני' איכא לאוקמי במלוה על המשכון מיירי ואידך אמר בכתב לו פרוזבול דאינן משמטין ולא שמעינן ממתני' מידי להא דרב:
על מנת שלא תשמטנו שביעית אין השביעית משמטתו. כך היא הגירסא גם בפ''ק דמכות (הלכה ב') ולפי גירסא זו צריך לפרש להאי קושיא דלקמיה דפריך מאי קמ''ל רב הא תנינן במתני' שם מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנם מכאן ועד ל' יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידיו בין נותנין מכאן ועד ל' יום ובין נותנין מכאן ועד עשר שנים. והאי ש''ס מפרש דכשהלוהו לעשר שנים הוי כמי שהתנה עמו שלא תשמטנו שביעית כדמסיים וכי יש עשר שנים בלא שמיטה והרי זה כהרחיב לו זמן עד לאחר השמיטה ושאע''פ שיעבור עליו השמטה ישלם לו לזמנו ואי ס''ד השביעית משמטתו הרי אלו העדים שהעידוהו שחייב ליתן לו עד ל' יום בעו לאפסודי לכולא ממונא שהאמת הוא שהלוהו עד עשר שנים וא''א לעשר שנים בלא שמיטה והיתה השביעית משמטת את הכל ואמאי אומדין כמה אדם רוצה ליתן וכו' כולהו בעו לשלומי ליה אלא לאו ש''מ דאין השביעית משמטתו וא''כ מאי קמ''ל רב הא מתני' הוא:
הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן שְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילוּ עַל הַמַּחַט. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶיךָ. פְּרָט לְמָה שֶׁיֵּשׁ לְאָחִיךָ תַּחַת יָדֶיךָ. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶיךָ וְלֹא הַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשר יהיה לך וכו'. טעמא דמשכון ומוסר שטרותיו מפרש כדפרי' במתני' ומשכין יליף מדכתיב את אחיך תשמט ידיך פרט וכו' ומוסר שטרותיו לב''ד מאשר יהיה לך קדריש פרט ליה דלא אתה הוא הגובה אלא הב''ד:
אפי' על המחט. הלוה לו הרבה משמט הוא את כל החוב משום דס''ל לשמואל דאם אבד המחט אבד הכל הילכך הויא ליה נמי כמשכון על כל החוב לענין שמיטה:
פְּשִׁיטָה דָא מִילְתָא מִלְוָה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית כַּפְרָנִית אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. כַּפְרָנִית שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִלְוָה מְשַׁמֶּטֶת. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי אַף לְמִידַּת הַדִּין כֵּן לֹא צוֹרְכָה דְלֹא מִלְוָה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית כַּפְרָנִית גּוֹבֶה. [כַּפְרָנִית שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִלְוָה] גּוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
לא צורכה דלא כפרניית שהיא נעשית מלוה גובה בבינונית כצ''ל. וכך הוא בגיטין (פרק ה בהלכה א') דגרסי' נמי להא כלומר לא צריכה דקמיבעיא ליה אלא הא מי נימא דהאי כפרנית שנעשית מלוה במילתא קמייתא קיימא ונגבית בבינונית כמו דהויא כשאר מלוה לענין שמיטה או דילמא דהוי ליה כנמחל שעבודו הראשון ומוקמינן אד''ת ואינו גובה אלא מזיבורית ולא איפשטא:
ר' ירמיה בעי אם למידת הדין כן. כלומר אלא הא דקמבעיא ליה אם לכל הדין כן ולענין גבייה נמי ממה לגבות ג''כ אמרינן הכי כדמסיים ואזיל:
כפרנית שנעשית מלוה. כלומר וכן לאידך גיסא אם בתחלה כפר בו ואח''כ הודה לו או שבאו עדים והשתא נעשית מלוה קודם השמיטה בהא נמי פשיטא לן דמשמטת היא כשאר מלוה בשלא כתבו לו ב''ד פסק דין:
פשיטא דא מילתא מלוה שנעשה כפרנית. שתבעו קודם השמיטה וכפר בו והגיע השמיטה והוא עודנו בכפירתו ולאחר השמיטה הודה לו או שבאו עדים והעידו שחייב הוא לו הא ודאי פשיטא לן דאינה משמטת דבשעת השמיטה לא קרינן ביה לא יגוש שהרי כפר בו:
וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֵילּוּ גִּזְרֵי דִינִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גיזרי דינין. פסקי דינין שאמרו חייב אתה ליתן לו:
הָאוֹנֵס וְהַמְּפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. רַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר בְּמַלְוֶה הַדָּבָר תָּלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
דר''מ היא דר''מ אמר במלוה הדבר תלוי. האי מילתא איתא בהאי תלמודא (בפ''ד דכתובות בהלכה ב') דגריס התם על המתני' עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין רש''א אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה ומפרש בגמרא רש''א במגבה הדבר תלוי כלומר משעה שהיא גובה הדבר תלוי שיהו של אב להורישו לבניו ורבי אומר בעמידת ב''ד הדבר תלוי ורבי היינו ר''מ דהוא הת''ק ובר פלוגתי' דר''ש ומסיים ואזיל ר''ש עביד לה כמעשה ב''ד ורבנן עבדין לה כמלוה על דעתיה דר''ש אין השביעית משמטתה על דעתון דרבנן השביעית משמטתה. כלומר דר''ש עושה הקנס כשאר פסק דין דלא הוי ממון להורישו לבניו עד שעת הגבייה ואין השביעית משמטתה כשאר מעשה ב''ד דאין משמטין והת''ק משוה להקנס כמלוה ומשעת העמדה בדין הוי כמלוה מן התורה עליו והשביעית משמטתה משעת העמדה בדין כשאר מלוה. והיינו נמי דקאמר הכא דר''מ היא והיינו ת''ק דר''ש התם ומשום דקשיא ליה לרב מאי איצטריך למיתנינהו דאינן משמטין הא כל בעל משה ידו כתיב ואין הקנס משה ידו הלכך מוקי להמתני' כר''מ דאמר במלוה הדבר תלוי וכלומר דהשתא לדיוקא אצטריך דהא דתני אין משמטין בשלא זקפן במלוה והיינו עד שלא עמד בדין אבל משעמד בדין הוי כמלוה עליו ומשמטתן השביעית:
29a תַּנֵּי שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתֵיי. מַהוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתֵיי שְׁמוּאֵל אָמַר בְּמַלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ סְתָם שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָאַל רַב יְהוּדָה וְאָמַר טַעֲמָא קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה לֹא הִיא שְׁנַת הַשֶּׁבַע וְלֹא הִיא שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. שֶׁלֹּא תֹאמַר כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים וְהוּא לֹא יִגְבֵּינוֹ לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא הִיא שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה שֶׁלֹּא תֹאמַר כָּל שֵׁשׁ שָׁנִים שָׂדֵהוּ לְפָנַי כַּרְמוֹ לְפָנַי וּלְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנַים בְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים וְהוּא לֹא יִגְבֵּינוֹ לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
לפום כן צריך מימר וכו'. דכלפי תלונתו אמרה התורה כך שלא תאמר קרבה שנת השבע ואסור אני בעבודת שדה וכרם וקרבה שנת השמיטה על תלונת מהשמט כספים קאי והשתא לא גמרינן מהכא מידי להא דלעיל:
שלא תאמר כל שש שנים הריני יכול לפרנס את עצמי מכרמי ומשדי אשר לפני ולאחר שש שנים שאסור אני בעבודת שדה וכרם ואתה אומר לי שג''כ בהשמט כספים הוא ולא אגבה חובי מהלוין וא''כ במה אתפרנס בשנה השביעית:
אשכח תני ר' ישמעאל. שינויא היא כלומר רב דלא דריש למילתיה מהאי קרא כהאי ברייתא ס''ל דאשכחן דדריש ליה ר' ישמעאל לדרשה אחריתא:
ולא כן א''ר בא וכו'. כלומר דפריך אי דמוקמינן לקרא בהכי אם כן קשיא להא דקאמר רב לעיל אמאי קאמר סתמא ולא יליף ליה בהדיא מהאי קרא שהרי אם הלוהו ל' יום קודם השמיטה הוי כאילו בתחילה הלוהו על מנת שלא לתובעו שכל ל' יום אינו רשאי לתובעו ואח''כ יגיע השמיטה ואמרה התורה דמשמטת ואפי' הלואה כי הך שלא היתה בכלל תביעה. א''נ כמו לימא מסייע ליה לרב מיתפרשא והיינו הך:
לפום כן צריך מימר וכו' דלהכי כתבה התורה כפל ללמדנו זה דסתם הלואה ל' יום:
שלא תאמר כל ל' יום וכו'. כלומר אם אני מלוה לו קודם השמיטה ל' יום איני רשאי לתובעו בלאו הכי דסתם הלואה ל' יום וכשיעברו הל' יום יגיע השמיטה והיא בהשמטת כספים ונמצא שלא אגבנו כלל ויהיה עם לבבך בליעל ולא תתן לו וגו' נתון תתן לו:
תני ל' יום לא איתי כדמפרש ואזיל שהלואה שהיא בסתם לא יש בה תביעה עד לאחר ל' יום עאל רב יהודה לבית המדרש ואמר טעמא דכתיב קרבה וגו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source